מדינת ישראל נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של אי עמידה בתנאי הרשיון; אי הפעלת שרות סדיר; ואי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע.

על פי עובדות כתב האישום עמד המתלונן בתחנת אוטובוס במשך 20 דקות כדי להשתמש בשרותי ההסעה המופעלים על ידי המשיבה 1 . משהגיע האוטובוס, בו נהג המשיב 2, סמוך לתחנה, הוא לא עצר אלא חלף על פניה מבלי לקלוט את המתלונן.

המשיבים כפרו במיוחס להם בכתב האישום והתיק נדחה לשמיעת הוכחות ליום 3.3.11.

במועד שהיה קבוע לשמיעת ההוכחות , לא התייצב עד התביעה המרכזי – המתלונן. ב"כ המערערת הודיע לבית המשפט כי הוא שוחח עם המתלונן בבוקר הדיון ולדברי המתלונן הוא לא ידע על מועד הדיון, הוא לא יוכל להתייצב באותו יום בבית המשפט כיוון שהוא נמצא בטיפול רפואי וביקש לדחות את זימונו ליום אחר באחד מימי השבוע בהם אינו נמצא בטיפול רפואי.

בית המשפט קמא לא נעתר לבקשת המערערת לדחות את הדיון ובהחלטתו הדוחה את בקשת הדחיה ציין "לא נעלם מעיני שהזימון לא הגיע לידי העד אלא שבענין זה הדגשתי בהחלטתי הקודמת שעל התביעה לוודא זימון העד בטרם דיון" המערערת העידה עד אחר שהתייצב (הממונה על התלונות אצל המשיבה 1) , ובסיום עדותו הכריזה "אלה עדי". המשיבים זוכו מהמיוחס להם בכתב האישום לאחר שבית המשפט קיבל את טענתם כי אין להשיב לאשמה מאחר שזו לא הוכחה ולו לכאורה.

על החלטת בית משפט קמא, הדוחה את בקשת המערערת לדחות את הדיון לצורך זימון העד שלא התייצב ועל ההחלטה המזכה את המשיבים הוגש הערעור בפני.

לטענת המערערת טעה בית משפט קמא כשדחה את בקשתה לדחות את הדיון. המערערת מפנה לפסק הדין בע.פ. (ב"ש) 7163/06 מדינת ישראל נ' בוזוב גבריאל (להלן "ענין בוזוב") בו נמנו השיקולים הרלוונטיים אותם על בית המשפט לשקול בבואו לדחות דיון- חומרת העבירה ונסיבותיה; התנהגות התביעה; הסיכוי שדחייה תוביל לתיקון המצב; קצב ודרך ניהול המשפט עד לדיון הרלוונטי.

לטענת המערערת יישום השיקולים הללו בענייננו מובילה למסקנה שהמערערת עמדה בכל הקריטריונים ועל כן היה על בית המשפט קמא להעתר לבקשתה.

לטענת המערערת מדובר בעבירות הפוגעות באיכות החיים והאינטרס הציבורי מחייב הגנה על ציבור הנוסעים הנזקק לתחבורה הציבורית. קיים קושי בהגשת כתבי אישום בעבירות מסוג זה ולכן כאשר מתלונן מגיע ומתלונן והוחלט להגיש כתב אישום יש מקום לאפשר למערערת להוכיח את הנטען בכתב האישום.

ב"כ המשיבים טוען כי יש לדחות את הערעור. מדובר באירוע שהתרחש בשנת 2007 וכתב האישום הוגש רק באפריל 2010. בית המשפט קמא הזהיר את התביעה כי תדאג לזימון העדים נוכח יומנו העמוס והתברר כי עד לבוקרו של מועד ההוכחות לא נעשה דבר והעד לא זומן. גם בזבוז זמן שיפוטי ועינוי דין לנאשם הוא אינטרס ציבורי המצדיק את זיכויו של הנאשם כפי שנאמר בע.פ. 417/87 מדינת ישראל נ' אברהם אלבז.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול בית משפט קמא ושמעתי טיעוני הצדדים אני סבורה כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא ודין הערעור להדחות.

ביום 2.12.10 קבע בית משפט קמא כי ההוכחות ישמעו ביום 3.3.11. בית המשפט ראה להוסיף את הדברים הבאים:

"מזכירות בית המשפט תזמן עדי התביעה 1-3, התביעה תוודא הופעתם.

מצאתי להדגיש כי לנוכח יומני העמוס, אם לא יופיעו עדי התביעה ומסיבה שאינה מבוררת, לא אדחה הדיון"

מדברי ב"כ המערערת התברר כי היא לא עשתה את המוטל עליה ולא ווידאה את הופעתו של עד התביעה המרכזי. אם הייתה עושה כהוראת בית המשפט היה מודעת לעובדה כי העד נזקק לטיפולים רפואיים בימים קבועים בשבוע והתייצבותו לדיון באחד מהימים בהם הוא עובר טיפול רפואי בלתי אפשרית. לו היתה המערערת מבררת עובדה זו מראש היה הדבר מאפשר לה להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון ויש להניח שבית המשפט היה נעתר בנסיבות האמורות ומייחד את זמנו שהתפנה לדיון אחר.

זאת ועוד, מדובר בכתב אישום שאינו מצדיק יותר מישיבת הוכחות אחת ולפיכך אני דוחה את הטעון כי מדובר בישיבת ההוכחות הראשונה ואין לראות בכך קצב ניהול משפטי בלתי הולם.

הגם שאין לזלזל בחומרת העבירה והאינטרס הציבורי עליו היא נועדה להגן, גם בזבוז זמנו של בית המשפט הוא אינטרס ראוי ובית המשפט קמא איזן את האינטרסים באופן ראוי. בע.פ. (י-ם) 30763/06 מדינת ישראל נ' יעקב בלביסי אמר בית המשפט (כב' השופט עוני חבש):

" עובדה ידועה היא, כי מצוקת כוח האדם בבית המשפט לתעבורה, אל נוכח מאות התיקים, הרובצים לפתחו מדי שבוע בשבוע, מקשים עד מאוד על עבודתם של קומץ שופטי התעבורה, ואלה כורעים תחת המעמסה הכבדה. במצב דברים זה, זמן הנו המשאב היקר ביותר, העומד לרשותם של בתי המשפט, וכידוע – גם משאב זה הנו מוגבל. על כן, פועלים השופטים להגנה על הזמן השיפוטי המוגבל וכדי למנוע בזבוזו בעטיין של אי התייצבויות עדים רלבנטיים, לדיון זה או אחר. על כן ברור, כי במצב האמור, הידוע היטב לרשויות התביעה על גופיהן השונים, על הרשויות, כחלק ממערכת האכיפה הכללית, לסייע בידי בית המשפט לקיים הדיונים כסדרם ולוודא, זמן סביר לפני מועד הדיון, כי העד הרלבנטי קיבל ההודעה ומודע לדבר חובתו להתייצב".

בעניינו לא רק שהמערערת לא מילאה את החובה הכללית המוטלת על רשויות התביעה אלא התעלמה מהוראת מפורשת של בית המשפט לפעול כדי למנוע בזבוז זמן.